המתסיסים בג’ריקנים, בין אם כמיכלי נו-צ’יל או סתם כמיכלי תסיסה שנכנסים ביתר נוחות למקרר, יודעים שיש צורך בסיפון כדי לשאוב את הבירה החוצה.
סיפון הפלסטיק הקלאסי, העשוי שני צינורות הנתונים זה בזה - הוא אחלה לגמרי.
אבל יש לו כמה חסרונות:
עשוי לשאוב מתחתית מיכל התסיסה - משקעי שמרים, חלבונים וכשות. במיוחד אם לא משתמשים בקליפס המקבע אותו בגובה רצוי.
אינו ממלא את כל רוחב הפתח, מצריך הגנה מהאוויר לצמצום חשיפה לזיהומים.
עם התרוקנות הבירה - נכנס אוויר, כך או כך.
עם התייבשות הגומי, סתם התעקמות, או זווית שלא אוטמת את הגומי כראוי - נכנס אוויר בצינור היניקה ונוצר זרם בועות שמחמצן את הבירה.
לי התחשק להשתגע קצת ולבנות משהו שיפתור את הבעיות האלה:
הבטחת כיסוי כל הפתח על ידי שימוש במכסה עצמו
המנעות משאיבת משקעים על ידי שאיבה עליונה בעזרת מצוף
המנעות מוחלטת מאוויר וחמצן על ידי העברה בלולאה סגורה מהחבית
למעשה, הלכתי על חיקוי ביתי למכסה של מיכלי תסיסה כמו ה-fermzilla ודומיו:
חיבור צינור הגז אל מחבר הגז של החבית. חשוב מאוד: על החבית להיות מחוטאת, אחרי החלפת אוויר ב-CO2, ו"טעונה" בלחץ גז חלש ביותר. PSI ספורים בלבד. הג’ריקנים אמנם יכולים להתנפח מעט אך לא נועדו לעמוד בלחץ.
דבר זה יעביר חלק מה-CO2 לג’ריקן והוא יתנפח מעט.
חיבור צינור הנוזל מהג’ריקן אל מחבר הנוזל של החבית.
בשלב זה אמורה להתחיל זרימת בירה מהג’ריקן לחבית וזרימת CO2 מהחבית לג’ריקן.
מי שלא רוצה לבצע העברה בלולאה סגורה, יכול פשוט לחבר אל הסיפון גז מבלון חיצוני (הבלון הגדול שלכם או בלון נייד של סודהסטרים, לפעולות במבשלה, עם וסת קטן)
ולתת קצת לחץ, ולפרוק את הלחץ מהחבית ע"י חיבור צינור ליציאת הגז וטבילה שלו בכלי עם סטארסן (כמו בלואו אוף).
טרם ניסיתי, כי עוד אין לי מערכת חמצן, אבל אני מתכנן להשתמש בזה גם לסחרור תירוש והגשה של חמצן דרך ה-DIY QuickCarb
סיבת השימוש בזוויות ה-90 היא הרחקה של מחברי הגז והנוזל זה מזה. אמנם תצליחו להתקין אותם ישירות על המכסה בלי הזוויות, אם תנסו, אבל לא תוכלו לחבר אליהם את הקונקטורים מפלסטיק, כי הם בקוטר רחב.
קדחו במכסה הג’ריקן שני חורים בקוטר 1/4" (מקדח קוני יהיה נוח). שימו לב היכן הקדחים ממוקמים מעברו הפנימי של המכסה, כדי לא לפגוע באטימה שלו
הסירו את האום וגומיית האורינג שהגיעו עם מחברי הגז והנוזל:
החדירו את הברגות הזכר של מחברי הזווית אל הקדחים. הפנו את המחברים כך שהברגות הנקבה יפנו לכיוונים הפוכים זה לזה.
הלבישו את גומיית האורינג על הברגת הזכר של זווית ה-90.
לצורך הידוק - הדקו את האום על אחת מהברגות הזכר, מצידו הפנימי של המכסה, ועל ההברגה השניה - את מחבר הבארב (לא מופיע בצילומים).
הלבישו את צינור הסיליקון על מחבר הבארב
כרכו סרט טפלון על ההברגות של מחברי הבול-לוק.
אל הברגת הנקבה של מחבר ה-90 המוביל לצינור הסיליקון הבריגו את מחבר הנוזל
אל הברגת הנקבה של מחבר ה-90 השני, הבריגו את מחבר הגז (מחורץ בבסיסו)
פתרון ממש אלגנטי ושהופך את זה גם להרבה יותר נגיש למי שקצת פחות מרגיש בנוח לבנות דברים.
מעניין לחפש אם יש פקק ג’ריקן שמגיע מראש עם הברגת 1" ואז הראש ממש יוברג עם האטם שלו ולא תהיה גם הדליפה הקטנה.
היי @yochaimaytal,
תודה על המדריך המפורט כמו תמיד.
אחרי שגמרתי את הגב שלי בהרמות של ג’ריקנים והעברת תכולתם אל תוך מיכל תסיסה גדול ואחיד הגעתי למסקנה שהגיע הזמן ללכת על הפיתרון שלך.
הזמנתי את החלקים והרכבתי.
העניין שאני מרכיב את הפקק החדש עם הפוסטים עליו אל תוך מיכל הנו-צ’יל הפוסטים נתקעים בידית של המיכל כאשר אני מבריג את הפקק לסגירה.
זה תקין? אמורים כל פעם לפרק את הפוסטים ולהרכיב אותם רק לאחר הברגת הפקק?
או שיש היום חלק נוסף שמאריך את התקנת הפוסטים לגובה?
תודה!
היי @Arad איזה כיף שבנית!
אולי יש הבדל בין ג׳ריקנים שונים. זה נבנה מול ג׳ריקן רכז של מונטונס והפוסטים רק משפשפים בקטנה את הידית, מקשה אולי במעט על ההברגה האחרונה.
מה שאתה יכול לנסות, הוא לבנות את זה מחדש בתצורה אחרת, כמו מחבר ה-T של פקק ההגזה של קגלנד:
מחבר T עם הברגת זכר אחת ושתי נקבות. הזכר נכנסת לקדח בפקק ומקובעת מבפנים עם אום, הנקבות פונות אחת למעלה ואחת הצידה. זו שלמעלה מקבלת פוסט נוזל עם צינורית, זו שהצידה היא כניסת הגז.
זה עיצוב שחשבתי עליו רק בדיעבד והיום הייתי בונה ככה אם הייתי צריך, יותר קל (פחות התעסקות עם הקדחים והאומים בפנים) ויותר קל להתחבר לפוסטים.
יצירת תבריג - חיממנו את ההטריקלאמפ עם ברנר והברגנו אותו לתוך הפקק. ככה גם נוצר תבריג מהודק.
כדי להבריג את ההטריקלאמפ לתוך הפקק השתמשנו במקל עץ שהושחל לתוכו ויצר התנגדות אותו סיבבנו בכח.
בסופו של דבר בבדיקה ראשונית עבד ללא דליפות למרות שלא שמתי איטום נוסף בגזרת הטריקלאפ, מלבד הגומיה המקורית של הפקק שעברה להיות מעל החלק הרחב של הטריקלאמפ.
